עולם הפוך | דויד פרץ

רוב הצילומים של דויד פרץ מלווים את עבודתו העיתונאית, את הסיורים בשטח, בפריפריה, את הראיונות והפגישות־שיחות אנושיות שלו עם האנשים במרחב שאותו הוא מבקר. לרוב, הצילומים הם המשך של השיחה הזו, של המפגש האנושי שמצליח לחרוג מהשיח הקלישאתי, האוטומטי, או אם נבחר להשתמש במושגים חסידיים, מהדיבור הקליפתי – שיחה שמחפה על הדיבור האמיתי והכן ומסתירה אותו. הצילומים של פרץ מעניקים מימד נוסף, חזותי. לכן, במרבית המקרים, הצילומים של פרץ הם דיוקנאות. דיוקנאות של אנשי שיחו. הצילום ימשיך, ישתעשע, עם הדובר. בעזרת קומפוזיציה, מבט, כתובת או חפץ שיתכתבו עם הדיוקן, פרץ יעביר לקורא גם קריצה. על אף כל אלה, ואולי בגללם, ביקשנו מפרץ דווקא צילומים אחרים שלו. עבור הגליון שמוקדש ל'חרות' ביקשנו את הצילומים שמשחקים עם השתקפויות, עם מראות ועם מים.

הצילומים שמובאים בעמודים הבאים מאופיינים בצבעוניות שלהם, במשחק ההשתקפויות דרך מראות וחלונות או שלוליות ומים; חלק מהצילומים מתאימים למסורת של צילום אורבני ומזכירים את עבודותיהם של סול לייטר וברברה ווהן. אולם בכולם המשחק של הפרספקטיבה שהולכת לאיבוד בתוך ההשתקפויות וההתהפכויות מעניקה תחושה של שחרור, תחושה של נקודת מבט חדשה. נקודת המגוז אינה משתלטת ואינה מובילה אותנו להשקפה ברורה על הסיטואציה. המבט החדש, הצבעוני והמאתגר של פרץ משחרר אותנו מה"כאן ועכשיו" של הצילומים. "כאן ועכשיו" של עבודה עיתונאית בארץ ישראל, במדינת ישראל, במלחמה הארוכה בתולדותיה. המבט של פרץ מפתיע ומחדש. הצילומים שלו מציבים בפנינו אתגר להשתחרר מהקונספציות שלנו ומציעים לנו חרות מחשבה.

"אולם בסוף פסוק תכריע בשביל כל אדם חופשי קיומה או אי-קיומה של חרות מסוימת אשר אפשר לכנות בשם 'חרות הפקפוק', מקום שם נהנית חרות זו ישנה תקווה לשנויים וישנה אפשרת להתנגדות. מקום שם נדרשים האנשים להאמין בדבר האדם לא פחות ואף יותר מאשר להאמין בדבר האלוהים – ועליו הם מלגלגים – שם אפסה כל תקווה". (מנחם בגין, עיתון חרות, 27.8.1950).

---

תמונות מאת דויד פרץ. דויד פרץ הוא מוזיקאי, עיתונאי (ישראל היום וגלי צה"ל) וצלם. טקסט מאת דרור בר-יוסף. דרור בר-יוסף הוא מנהל הקתדרה לחקר המחשבה הלאומית-ליברלית בישראל במרכז מורשת מנחם בגין.