QOLE/קולה (השדה האתיופית) | משה טרקה
עודכן: 24 בספט׳
הגוף שהולך לבד
בילדותי הייתי "חולה ירח". הייתי קם בלילה והולך ללא ידיעה, מובל על ידי ה-"KOLE" (זה מה שהוריי חשבו). הוריי קשרו לי קמע מעור ליד ימין כדי לעצור את הזליגה הזו, של השדה לתוך הגוף. וגם כדי להחזיק את הנשמה שלי בתוך הגוף. היום, הסטודיו שלי הוא המרחב שבו אני מפסיק לפחד מהשדה ומתחיל לזמן אותה. אני בונה נוכחות.
טקס ההתעוררות
העבודה שלי מתחילה בלוח פלדה שטוח, קר ודומם. הוא דו-ממדי. אבל אז מגיע רגע החיתוך והערגול. כשאני מכופף את המתכת במכונות הכבדות, אני לא רק משנה צורה: אני מפיח בה נשמה. אני הופך את הלוח לישות תלת-ממדית שקמה מהרצפה, מקבלת נפח ומתחילה לנשום בחלל. הדימוי שנגרע מהמתכת הופך לתלת-ממדי, לגוף חי שמאיים ומגן בעת ובעונה אחת. זה הרגע שבו המיסטיקה האתיופית מפסיקה להיות זיכרון מושתק והופכת לייצור שפוסע בתוך המציאות הישראלית.
אני לא פועל מתוך חסד ולא מחפש להשתלב. אני פועל כאמן שמעלה את הרוחות מאתיופיה ונותן להן בית בתוך הברזל התעשייתי. החיתוך במתכת הוא הפצע המדמם של הגלות, והערגול הוא הכוח להפוך את הקורבן לישות עומדת. אני מביא איתי את הריח ואת הקולות העתיקים של ה-"KOLE", ודורש מהקאנון הישראלי לראות, או יותר נכון לחוות, את הלא-ידוע לשדה האמנות הישראלי.
משה טרקה הוא אמן רב-תחומי
תגובות