ויחנו לפני פי החירות | רוני בר לב

חירות זה סיפור. זה גם עובד בצד השני. כלומר, סיפור זה חירות. האפשרות לספר סיפור, בין אם זה סיפור חיים או אנקדוטה, תובעת מידה מסוימת של חירות. במידה זו יש תערובת של מרכיבים ופעולות נפשיים כמו התייצבות לעדות ויצירתיות, ספיגה, פליטה ולפעמים שעשוע, כל אלו במינונים שונים.

נלך רגע לאפשרות שזה מתחיל בחירות. לא פשוט, חירות. המחשבה על חירות, זה שאנחנו אומרים חירות, מניחה משהו שהוא לא חירות. זה נכון לגבי כל המושגים שמסמנים משהו שהוא לא הם. אבל חירות מסמנת סיפור שלם, מסלול, דרך, אירוע, שאליה הם מתנקזים, והיא עשויה מהם ונחלצת מהם מינה וביה.

מה שלפני החירות מכתיב, במידה מסוימת, את הגבולות של מה שהיא. אבל לא מדובר רק בקווי מתאר, נקודות ציון, אלא גם בתכונה העצמית. החירות, הרי, איננה רק תוצאה כרונולוגית, שינוי שהתרחש, אלא הפעלה (מחדש) של חיים ויצירה. נמצא שיש כאן הנחה נוספת בעצם המושג, שאלו שעלולים לחירות צריכים לקחת בחשבון.

יוצאים אליה, ונשארים בחוץ?

יישום נאה של הבנת החירות כסיפור לוקח אותנו לכך שהחירות היא של עכשיו, של הסיטואציה שבה אנו נתונים כאשר אנו מספרים את החירות. ב"עכשיו" אין הכוונה לנקודה כרונולוגית, כלומר על רצף הזמן, אלא לאותו מכלול סגור (יחסית) של אירוע שבתוכו מצויים היש והאין של החירות.

לומר שחירות זה סיפור, זה בין השאר לומר שהחירות איננה אך ורק עיקרון מוסרי. העוצמה אודות המחשבה על היותה כזה, והחובה שהחברה המערבית ראתה לנכון לעגן אותה כנתון מהותי באדם ובזכויותיו, ממלאת את ההיכל יתר על המידה. על כל פנים, אין הכרח לעגן אותה בשבי הזה. היא גם לא ערך, כזה שבלעדיו האנושות חסרת ערך. זה לומר שהחירות היא תפילה, משהו שעומדים לפניו, לקראתו.

זה גם אומר שלחירות יש זמן. האם החירות בהכרח איננה חלק ממה שקדם לה? כאשר הייתי במצב של אי חירות כלום לא חלמתי על החירות? ואם לא, אז אולי לא הייתי באי חירות כלל. אולי רק בעיני המתבונן.

זה אומר גם שיש חירות קטנה, חלקית. זה לא משחק בינארי. ישנם פרגמנטים של חירות. היא לא חייבת לבוא ממלאות או במלאות, אחידות או אחדות של הנפש. יש לה הופעות קטנות ברגעים קטנים של החיים, אם רק מוכנים, אם רק יש חירות עצמית, להתרשם מהם כך. החירות איננה בהכרח מפץ גדול, שמשכנע את כולם שנכון לכולם. חפץ הייתי בחירות געשית, שאין דומה לה והיא לא תמיד דומה לעצמה. כצאת החמה, בעוצמה, בנחמה.

---

ד"ר רוני בר לב הוא מרצה לחסידות ולפילוסופיה של הדת במרכז האקדמי שלם ובקריה האקדמית אונו, ובוגר סמינר העמיתים של מרכז מורשת מנחם בגין.